הרצאה מר נסים מנצורה

3 מרץ 2019
הנושא: תולדות ראש העין, איך הפכה לעיר, עיר שהיא אחת מ-10 הערים המוביל – בארץ.
תימן היא מדינה מזרח-תיכונית בחצי האי ערב, בדרום-מערב אסיה. תימן היא המדינה השנייה בגודלה בחצי האי ערב. תימנה זה דרום בלשון המקרא. תימן ישבה בגובה של 3000 מ' מעל פני הים. עיר הבירה היא צנעא הנמצאת בגובהה 3000 מ' מעל פני הים. היא מתחברת עם מושבה בריטית "ע'אדן" בדרום תימן.
תימן הייתה מחולקת לצפון תימן ודרום תימן (היום יש שם הרבה מלחמות בין גורמים שונים).
ב – 1948, ה' באייר מדינת ישראל מוכרזת כמדינה עצמאית.
לאחר שבכ"ט בנובמבר האום מחליט על הקמת מדינה יהודית. 2/3 מחברי מועצת האום הצביעו בעד הקמת המדינה. מצד שני, פה בישראל התחוללה מלחמה בין יהודית לערבים.
הליגה הערבית (תאגיד מדינות ערב) דרשה שלא יעלו יהודים לארץ ישראל. גם מתימן לא יכלו היהודים לעלות. המופתי הירושלמי נסע לתימן וביקשו מהאימם שיאשר ליהודים לצאת מתימן.
אחרי הכרזת המדינה, שליחים ניסו להגיע לתימן כדי לפרוץ את המצור על היהודים אבל הניסיונות עלו בתוהו. ואז משהו אמר לאנשי הגו'ינט שיש איש שקוראים לו שלום מנצורה, שהוא אבא שלי ז"ל, שהיה לו מפעל אלכוהול שבו קנו המוסלמים (למרות שאסור להם).
בפברואר 1948 נרצח האימאם יחיא בידי קושרים שבאו מקרב משפחות המנהיגים המכובדות בתימן. היהודים זועזעו קשות מהרצח. האימאם אמנם לא הרשה להם לעלות לארץ ישראל אבל מצד שני הוא הגן עליהם מפני פורעים וקנאים בתימן. בימים שלאחר הרצח סבלו היהודים מאוד בעיקר יהודי צנעה. לבסוף תפס בנו של האימאם יחיא, אחמד, את השלטון.
האבא ישב בבית סוהר, תשע"ה – חודשים כבול לשלשלאות ברזל, בינתיים המורדים שרצחו את האבא ניסו למרוד.
אחמד היה ידיד טוב של היהודים ושל אבא שלי, שלום מנצורה. אבא שלח מכתב שבו סיפר שהיהודים סובלים מאוד מעינויים וגם סיפר מי היו האנשים שעמדו בראש הקשר לרצוח את האבא. אבא שלי שימש לאחמד כמו שר בטחון כשהאמאם כבש את תימן, את עיר הבירה, הוא ידע מיד מי האנשים שרצחו את האימאם יחיא.
בראשית שנת 1949 חל שינוי ביחס של האימאם שישב בתעוז אל היהודים ואל הבקשה שלהם לעלות לארץ ישראל. קודם לכן הוא ניסה לשכנע את היהודים שלא כדאי להם לעלות לארץ ישראל. אבל אח"כ היו סיבות רבות שכנראה השפיעו עליו להחליט שהוא ירשה ליהודים לעלות לארץ ישראל. אבא שלי אמר לאימם הוא שהיה מוסלמי הדוק: "אתר מאמין בה' גם אני מאמין בה', תן לנו לצאת מהארץ". האימאם השתכנע מעמוד לר שני חיילים וג'יפ. ואז הצליחו לאוסף 50000 איש. אספו אותם מהבתים בעליית מרבד הקסמים. בת' המלוכה רצו א היהודים. וכך במשך 3 חודשים לעלות אנשים לארץ זאת לוגוסטיקה מורכבת.
מתחילים להתגלגל. מי ברגל ומי על חמור ומי על משאיות עד לגבול עדן משם ירדו ברגל קרוב ל- 1000 מטרים עליה חדה. הם גרו בסככות פרימיטיביות שנועדו להגן מקרני השמש. הגו'ינט והסוכנות דאגו להביא למקום אחיות שיתנו מענה לעולים כדי שלא יחלו.
המטוסים טסים 500 טיסות של מטוסי תובלה של הצבא האמריקאי. לאף מטוס לא קרה כלום-נס. כולם הגיעו בשלום לשדה התעופה לוד.
כשהעולים מתימן הגיעו לארץ ישראל הם ראו שהגיעו גם עולים מאירופה, מעיראק ומארצות נוספות. המדינה הצעירה שמנתה 600,000 יהודים התקשתה לקלוט מעל מיליון עולם בבת אחת. אחת מההצעות באותם ימים הייתה לערבב את העלייות אבל היה צדיק אחד, דוד בן גוריון. בן גוריון טען שיש לאפשר לכל העולים שרוצים ויכולים לעלות לארץ ישראל. והיהודים שכבר מתגוררים בישראל יצטרכו לעשות כל מה שאפשר רק שיבואו לארץ. הוא צדק! אם לא היו עושים את זה יהדות תימן, עיראק, אירופה היו נשארים שם בארצותיהם וכנראה לא היו נשארים בחיים.
כשהגיעו לארץ ישראל התנאים היו מאוד קשים. מעברות רבות הוקמו בעין שמר, בפרדס חנה וגם בראש העין. ראש העין הייתה מחנה מעבר שאליו הגיעו העולים ומכאן היו מפזרים אותם למקומות אחרים כמו לפרוזדור ירושלים. עובדי המדינה בישראל חשבו שיהודי תימן חקלאים במקור, אבל זה לא היה נכון. הם היו בעלי מקצועות שונים, תלמידי חכמים וכאן בארץ ישראל אמרו להם לעבוד בשדות.
יש ישובים שיהודי תימן נכנסו לגור בהם עוד קודם לכן והיו מבוני הארץ אבל העלייה הזאת של מרבד הקסמים לא יכלה. בשנת 1950 היה שלג, האהלים קרסו הגשם היה עצום ורחוב ריפ"ל עלה על גדותיו מכמות הגשמים, אחד הבתים נמחק על פני האדמה ושניים נהרגו.
מכל מקום, היה ברור שלהעביר את העולים ממקום למקום זה קשה ואז התארגנה קבוצה (היו 3 מחנות א', ב', ג', - אוהלים) של אנשים כדי לחפש פתרונות. כל ראשי המחנות התכנסו ואבי, שלום מנצורה, שהיה ממובילי העלייה הזו בקש שימנו אותי כשליח. מכיוון שהרבה אנשים הכירו אותו הוא קיבל הזדמנות להיפגש, פגישה ישירה עם נשיא המדינה חיים ויצמן. הרב שלום עטרי (אבא של גלי עטרי) עזר לו מאוד בתיאום הפגישה. בפגישה הסביר אבי, שלום מנצורה, לנשיא שמאוד קשה עליהם ההחלטה לפזר אותם ביישובים ברחבי ארץ ישראל ושהם מאוד מבקשים שלא יפזרו אותם. הוא ביקש שראש העין תהיה ישוב קבע. הנשיא התקשר בטלפון לדוד בן גוריון ושיתף אותו בדברים שעלו בפגישה. דוד בן גוריון נתן הסכמתו במיידי.
במחנה המעבר החליטו על הקמת 6 שכונות: א', ב', ג', ד, ה, ו (אני הייתי בוועדת השמות והצעתי את השם גון קנדי שנרצח אז).
שטח כל דירה היה 21 מ"ר. השירותים נבנו מחוץ לבית. כל אדם שקיבל דירה היה לו 3/4 דונם (באזור ד') או דונם וחצי בשכונה א. ב. ג. המגמה הייתה שחצי מהיישוב בעתיד יהיה חקלאי בעיקר בתחום עצי הפרי.
העולים עבדו בכל עבודה שמצאו כדי להתפרנס. סוג העבודה אינו צריכה לבייש את האדם. הם השיגו הכל בעמל כפיים. בבוקר היו יוצאות שיירות אוטובוסים שפזרו את האנשים בכל מיני עבודות ניקיון, פרדסים, בעלי עסקים עד כמעט מלחמה ששת הימים 67.
משנת 49-55 היישוב הופעל על ידי וועד מקומי (צדוק יצהרי) וועד דתי. בשנת 1955 לראשונה מתמנה מועצה קרואה ונתן שאול ממונה לעמוד בראשה. בבחירות שהתקיימו לאחר מכן נבחר לראשונה זכריה משה (אבא של שלום בן משה). משך כהונתו היה קצרה ובשנת 1952 אבא שלי נכנס לתמונה.
בשנת 1968 התחלתי ללמוד בכפר הנוער הדתי בחיפה. קיבלתי בקשה לעזור בראש העין. אבא שלי אמר לי שלא אוכל להיבחר לראש הרשות וקיבלתי תפקיד של ראש תחום החינוך. בתי הספר היו בתוך המבנים הבריטיים וגני הילדים פעלו בדירות שכורות. בבתי הספר אכלו צהרים.
לאחר מלחמת ששת הימים, היו ימים קשים וגולדה מאיר הסתובבה בארה"ב וביקשה תרומות. קיבלנו הרבה מאוד תרומות, משאיות של כסף וצ'קים. יהדות העולם תרמה ביד רחבה ותרומת אלו איפשרו בנייה של מוסדות חינוך בלי הגבלה. היה אפילו עודף במבנים. אני זוכר את ג'ייקוקס ששאל כמה גנד אתה רוצה? הוא ענה 2 והוא הסכים 4 גנ. וולפסון תרם עבור הקמת מועדון נוער לבני נוער. גם רוגוזין תרם מעל 2 מיליון דולר. כל מוסדות החינוך נבנו מכספי תרומה והרשות המקומית לא שילמה כלל. הצלחנו להרים את תחום החינוך.
בית הספר התיכון נבנה יותר מאוחר ולכן באותם שנים ילדים שהיו בגיל תיכון הלכו ללמוד מחוץ ליישוב. המועצה המקומית ממנה אותם וארגנה להם פנימיות האגודה לקידום החינוך והנוער. שילמתי 2/3 משכורת 1500 לירות לפנימיה לכל אחת משלושת הבנות.
מה עשו אחה"צ? בתי נוער לא היה עדין. היה אחד שנבנה על ידי משרד החינוך. בני עקיבא נבנה יותר מאוחר היה יול"א – יום לימודים ארוך. אכלו שם צהרים 80% לא באו עם כריך מהבית. זאת הייתה הארוחה אולי היחידה שלהם.
תעסוקה – אני פתחתי והכשרתי 11 מגרשי כדורגל וזה נתן לבני הנוער אפשרות לשחק. הייתה תקופה שוועדת החינוך הגיעה לביקור. לצערי הייתה אפלייה ובתי ספר חילוניים קיבלו יותר תקציבים מבתי הספר של החינוך הדתי. היה לי קשה כי כולם ילדי ישראל ואי אפשר לעשות הפליות בין ילד לילד.
אני גלדתי בראש העין, למדתי בפ"ת בבתי ספר "שארית ישראל" ובישיבה. באותו מקום, היו מורים ותיקים מורי חכמים אלופים. עבדתי עם אימא במכולת ב – 2 דירות עמידר בשטח של 21 מ' התגוררנו 8 אנשים. פרנסנו את עצמנו היו אנשים אחרים שהיו להם קשיים כלכלים וחובות. שהיו באים אלינו למכולת אנשים שלא יכלו לשלם היינו מוכרים להם בהקפה וגם אם לא שלמו מחלנו להם.
אנשים קבלו עבודה לפי הפנקס האדום. כמו לפי מפתח.
בתי הכנסת- כל עולה היה לו בית כנסת של האבא, סבא בחו"ל ואז לא רצה לפרק את השרשרת. והקימו בין 6-7 בתי כנסת ציבוריים.
אלבום היה בית כנסת עם ספר מיוחד. היו 5-6 בתי כנסת הראשונים לכל אדם היה ספר תורה ש אותו ובהתחלה התפללו בבתים ואז כל אחד הרים צריף בתוך הגינה לבית כנסת . ואז בתי הכנסת גדלו.
פעם באו לאבא ממשרד השיכון ושאלו מדוע צריך כל כך הרבה בתי כנסת נבנה לכם כמה בתי כנסת גדולים. אבא אמר שזה לא יילך.
תקנתם פיזורם כי ידע שבבתי כנסת יכולים לגרום למחלוקות באים אנשים עם כל מיני מנהגים וצריך יהיה לוותר. בלדי מנהג יהודי תימן במקור זה הוריד את הר. למריבות. בבתי כנסת הציבורים דווקא היו מריבות. אני מתפלל בבית כנסת של הספרדים ומתפללים בו גם תימנים כורדים, פרסים, אשכנזים, כולם ביחד לכל אחד היה הדגם שלו היום העסק נפתח יותר.
המורי – בבתי הספר הממ"ד, אחד התנאים עם משרד החינוך היה שיהיה מורי בבית הספר. למדו את הילדים את ההגהה הנכונה לפי נוסח יהודי תימן.
ההגייה לפי יהודי תימן, נוסחה כמו שצריך ע"י הרב קוק. הרב הראשון לישראל. שאלו האם יהודי תימן יכולים לשנות את הגייתם הוא ענה שהחלוקה להברות של התימנים עולה על כולם, על הספרים ועל האשכנזים.
בכיתה ו' כשבקשו שאנקד קטע ידעתי לעשות את זה בלי טעויות היה טאג' למקרא. כל ילד קרא נכון תרגם נכון. אוי ואבוי לילד שיטעה בהגייה הלא נכונה.
תרבות – היה בית קולנוע ליד הבית של שלום בן משה (היום ראש העיר). הייתי אחראי גם על החינוך וגם על התרבות והבאתי את כל ההצגות ממפעל אומנות לעם לראש העין. עיריית פ"ת יכלה להביא תאטראות שונות גם מהבימה.
בקולנוע הקרנו בעיקר סרטים הודים היצ'קידנה... כל יום את אותו הסרט ובאו לראות אותו דבר כמה פעמים. הבאתי את הגששים את שושנה דמארי, את אריק איינשטיין. יכולנו להביא הצגות ברמה ולא נשארו כרטיסים. המחיר היה נמוך, מסובסד נכנסו ב 2 לירות 3 לירות הייתה השתתפות רבה.
שמחות – היו חוגגים את השמחות בגינה. את החינה של אשתי עשו בגינה. פרסו שולחנות והביאו כיסאות וכו' כי לא הייתה אפשרות לחגוג באולם או בבתי מלון. חגגו שבוע ימים לפני החתונה כל ערב חגיגה ואנשים באו לטעום ולאכול לרקוד ולהרגיש טוב.
עיתון שנקרא המשפחה עמוד 38-39 על העלייה מתימן.